סוף העולם ימינה... או שמאלה

קיץ. מתכננים את החופשה המשפחתית. אורזים את מה שהכי חשוב ומחליטים לקחת את המכשירים החכמים הלוא הם הטלפונים הסלולריים שיספקו לנו את מה שנדרש בטיול –מצלמה, אינטרנט ותקשורת עם העולם.  אני הצעתי לקחת את מכשיר הג'י-פי-אס אולם בעלי הכריז שמכשיר הניווט זאת טכנולוגיה ששייכת לעבר. בטלפון החכם שלו מותקנת אפליקציית WAZE ויש ברשותו חבילת גלישה במחיר מוזל.

בשעת ערב נחתנו בשדה התעופה, לאחר מסלול איסוף המזוודות ושכירת הרכב יצאנו לדרך. הזנו את כתובת היעד (עיירה קטנה במדינה גדולה) אולם אז התברר לנו ש "החיבור לשרת נכשל". אין תקשורת. כיבינו את המכשיר, הדלקנו את המכשיר, איפסנו את ההגדרות וברור שגם התקשרנו לחברת הסלולר, אולם כל זה לא עזר "החיבור לשרת נכשל". שעתיים של נסיעה לפנינו, השמש כבר שקעה ואנו מבינים שאנחנו בבעיה.

הצעתי שנחזור לשיטה הישנה – ניווט במפה. עצרנו בתחנת דלק ורכשנו מפה. כן, מפת דרכים של מישלן, מהסוג הישן והמוכר. אבל מאז שהשתמשנו לאחרונה במפות התברר לנו, שאיבדנו את היכולת למצוא את הכתוב בקטן במפה הגדולה. ביקשנו מהמוכרת, בחורה צעירה שתמצא עבורנו את שם העיירה על גבי המפה. היא פרסה את המפה, סובבה אותה כמה פעמים, פלטה אנחת ייאוש ושלפה את הטלפון הסלולרי שלה. היה ברור שמפה מודפסת זה דבר זר עבורה. היא הקלידה את שם העיירה ורשמה לנו על פתק את ציוני הדרך. חזרנו לימים שאנו עוקבים אחר שילוט בדרכים ומדי פעם עוצרים כדי לשאול עוברי אורח. ככל שהשעות עברו והדרך התארכה, התברר לנו שאנחנו לא בכיוון, כנראה הבחורה שגתה בהקלדה. בחשכה הגמורה שירדה הרגשנו אבודים בעולם. ניסינו להסתכל במפה והרגשנו אבודים יותר. ההצלה הגיעה רק כשחזרו אלינו מחברת הסלולר והודיעו שתיקנו את התקלה – חבילת הגלישה עובדת! באנחת רווחה הזנו את הכתובת ומצאנו את הדרך למלון. הגענו באיחור של ארבע שעות – אבל הגענו!

דניאל רירדן, (Daniel Rirdan) חוקר סביבה והתחממות גלובלית, כותב בספרו " The Blueprint:Averting Global Collapse" על הסכנה בהתדלדלות עתודות האנרגיה בעולם. רירדן טוען שמה שאיפשר את גידול האוכלוסייה מאנושות המונה מספר מיליוני בני אדם למיליארדי בני אדם זה האפשרות לנצל את הנפט כמאגר אנרגיה. דבר שאפשר שינוע של תוצרת חקלאית ומוצרי מזון למרחקים עצומים, אכסון ושימור של מזון במתקני קירור, העברת ידע וכו'. ברגע שחלילה יאזלו מקורות הנפט עלולה להתרחש קטסטרופה שתחזיר את האנושות מאות שנים אחורה. רירדן טוען שרק אלו שיש להם את הידע בעבודות כפיים ובעבודת אדמה יוכלו לשרוד.

אז מה הקשר? אולי צריך הכנה לעתיד. לקטסטרופה אפשרית.

ניל פוסטמן (2000) מתריע מכך שלכל טכנולוגיה ישנן השלכות שליליות ומחירים שיש לשלם. למשל, בנוגע למחשבים, הוא טוען כי שילוב מחשבים בחיי היום יום הביא לאמונה כי בעיות חשובות נפתרות באמצעות מחשבים, כאשר למעשה בעיות רציניות ומשמעותיות אינן טכניות ואינן נוגעות לזמינות של מידע (מתוך: ביקורת פילוסופית על טכנולוגיה וחינוך, יוסף-חסידים). 

מערכת החינוך מחובתה להכשיר את התלמידים לעתיד. זוהי מערכת אופטימית מטבעה, היא מניחה שהעולם מתקדם קדימה טכנולוגית ולכן היא משקיעה בהקניית כלים לשימוש בעולם דיגיטאלי. אני מסכימה עם הנחה זו אולם נשאלת השאלה האם המערכת צריכה להניח גם תסריטים פסימיים. האם היא צריכה להכין את התלמידים למצב שבו השלטר של החשמל יורד. ממש כמו שאנחנו מגיעים להעביר שיעור או הרצאה. הכנו מצגת יפה העלנו לרשת הכנו גיבוי ואז הכל קורס – אין אינטרנט. יש כאלו שישארו חסרי אונים ויש שיגייסו את המיומנויות הישנות, הבסיסיות שלהם, הפדגוגיה הטובה, כדי להעביר את ההרצאה באופן מרתק גם בלי קסמי הטכנולוגיה.

האם אין מקום לצד לימוד השימוש בטכנולוגיה - במאגרי מידע, מנועי חיפוש, ורשתות חברתיות ללמד את הילדים גם מקצועות ומיומנויות בסיסיים כמו שימוש במפות? ואולי חקלאות? נגרות? או אולי זוהי ראייה פסימית כשהתלות בטכנולוגיה גוברת. נראה לי כי הטכנולוגיה תמיד "תמציא את עצמה" והאדם ישכיל למצוא פתרונות...

מקורות:

http://www.danielrirdan.com/details.html

http://c3.ort.org.il/Apps/Public/getfile.aspx?inline=yes&f=files/ba3c28fc-8c3e-46d9-b4f3-effda4c7e27b/f298dbf7-382a-4a0a-a74c-b6b5e19148ea/c36cba66-e66e-4d16-865c-3dff3ec8f691/e1a77d60-04ac-446b-b0c8-44991a69650d.pdf

image: freedigitalphotos.net - By sritangphoto

שירת המקהלה

סוף שנת הלימודים. טקס סיום כיתות ח. התלמידים הבוגרים מפזזים על הבמה, מעלים הופעות קצרות וקוצרים תשואות מקהל ההורים המאושרים. 
אני מסתכלת על הילדים היפים, המוכשרים, המלאי מרץ. כל ילד קיבל כמה שורות אותן דקלם בפני הקהל, לרגע כל הזרקורים הופנו אליו, הוא היה במרכז האירוע ואז שב והצטרף אל שירת המקהלה.

כדי לדעת שהם במרכז הילדים כנראה לא היו צריכים לשמוע את ההרצאה "והילד הזה הוא אני הבטחות ואתגרים בישום גישת הסטודנט במרכז", של ד"ר גילה קורץ בכנס מיט"ל 2013.
ד"ר קורץ דיברה על כך שיש לטפח את הפוטנציאל של הלומד ולסייע לו במימוש הפוטנציאל האישי. לדבריה, הדגש הפדגוגי צריך להיות על הלומד, על צרכיו ורצונותיו ועל תהליכי אינטראקציה ושיתוף פעולה בקרב הלומדים והמורים כחלק מהותי מהתהליך הלימודי. המורה הוא שחקן המשנה, המנחה המוביל את התהליך הלימודי ותפקידו המרכזי הוא לסייע ללומד בעיצוב התהליך הלימודי.

הגישה של הלומד במרכז מתחברת לתפיסה של הדור החדש את עצמו ככזה שמבקש עבודה בעלת עניין פנימי ולא חיצוני. משימות מהנות, מעניינות ומאתגרות ולא משימות שהן הכרח, רק משום ש"מישהו צריך לעשות את זה".

בכתבה שקראתי בכלכליסט דור ה- IY מסתער על שוק העבודה מתואר דור ה- IY , למעשה אלו הם ילידי 1990 ואילך דור ה-Y שגדלו עם אייפון ואייפד. הם נקראים IY בשל השפעת מילים המתחילות ב- i iphone- , iTunes, iPod, iPod. בהתבסס על נתונים הלקוחים ממחקרים של מכון PEW ו- Mediapost.com  הסופר טים אלמור מנסה לאפיין ולהסביר את הדור הזה:
הם נראים בררניים - אבל פשוט רוצים שלעבודה שלהם תהיה משמעות.
מוסר העבודה שלהם נראה נמוך - אבל הם רוצים להיות מחוברים חברתית.
הם רוצים להרגיש שייכים - לפני שהם מתחילים להאמין או להתנהג בהתאם.
הם נתפסים כשחצנים - אבל מאמינים שיש להם מה לתרום.
הם רוצים לעשות הכול לבדם - אך הם פשוט רוצים שהעבודה תהיה מהנה.
הם נתפסים כלא ממושמעים - אבל הם פשוט רוצים להמציא בעצמם את התפקיד.
הם נראים שונים - אבל למעשה מעוניינים להיות חלק מהתמונה הכוללת.

אלמור טוען שבמידה ונבין אותם נוכל לנצל עד תום את הכישרונות שלהם כדי להפיק מהם את המיטב. הבנה של הדור הצעיר הינה משימה שמעסיקה גם את שוק העבודה ולא רק את מערכת החינוך.

חברת EQ-EL הינה אחת מחברות רבות בתחום הייעוץ הארגוני העוסקות בתהליכים ובשינויים החלים בשוק העבודה ובכללם קליטת הדור החדש בשוק העבודה, הבנת הדור הצעיר המצטרף למעגל העבודה והכשרת המנהלים בני דור ה-X לעבודה עימם.

בסקירה באתר שלהם "דרוש מנהל בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה לנהל את דור ה-Y " נכתב כי דור ה- Y הוא דור מוכשר ומשכיל, דור שגדל עם הורות מודעת ומכוונת. הם רגילים למקצב אחר – מהיר יותר ועוצמתי יותר. אם דור ה-X מודעים לפוטנציאל של שימוש בטכנולוגיות הרי אצל בני דור ה-Y הקצב מהיר יותר. הם גדלו לתוך עידן טכנולוגיות המידע, השתמשו במחשבים אישיים ובאינטרנט בילדותם. כתוצאה, בני דור ה- Y מתפקדים יותר טוב בסביבה של ריבוי משימות. והקשב שלהם הוא קשב מתחלק; היכולת להקשיב ולעשות מספר דברים במקביל.

עוד נכתב ע"י EQ-EL, שדור ה- Y מתאפיין בעבודת צוות – יש להם נטייה חזקה לפעולה בצוות. בנוסף לציפייה מן המנהל שיהא מכוון ומדריך, הם גם מצפים לכך שיצוותו אותם כחלק מהקבוצה המתאימה ביותר לביצוע המשימה. הם מעוניינים בשותפים לעשייה, החל מ"סיעור מוחות" ועד לביצוע. 

גם מלמד וסלנט בסקירה שלהם על תקשוב מערכות חינוך טוענים כי צריך להכיר את עולמם של בני-הנוער כיום ולדעת למה הם יידרשו בבגרותם. בין שאר חובותיו, צריך בית הספר להקנות לתלמידיו את המיומנויות שיידרשו מהם על-מנת להתמודד בהצלחה עת האתגרים הצפויים להם בבגרותם.

אני חושבת על הילדים שסיימו את כיתה ח' וסיימו פרק במערכת החינוך, על ההתרגשות האוחזת בהם במעבר לשלב הבא. האם מערכת החינוך השכילה להכיל אותם, האם היא הכינה אותם לקראת העתיד המחכה להם?

דור ה-Y שהתרגל להיות במרכז יחליף בהדרגה את הדורות הקודמים במקומות העבודה. האם ישכיל הדור הזה למצוא את האיזון בין דרישות ה"אני במרכז" שלו לבין דרישות המערכת בה יעבוד? מילת המפתח לדעתי היא שותפות ושיתופיות, ביטוי ל"אני במרכז" של כל אחד מהלומדים אך בסינכרוניזציה עם האחרים, כזו שתאפשר ביצוע.

בסרטון ניתן לראות דוגמא ליצירה המשותפת בה כל אחד הוא קול מיוחד: 

זה המקום של מערכת החינוך לנצל את היכולת שלה לחנך את הדור הצעיר להיות בעל ערכים, לדעת לנהל סכסוכים, לגשר בין עמדות ולעבוד בשיתוף פעולה סובלני.

מקורות:

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3605066,00.html
http://eq-el.co.il/gen-y-management-part-a
מלמד עוזי ועמי סלנט. "תקשוב מערכות חינוך בעולם - סקירת מידע", מכון מופ"ת 2010. http://www.mofet.macam.ac.il/infocenter/survey/Documents/elearningprograms.pdf
image: By Ambro - freedigitalphotos

אומרים שאני אינני אני

בסרט "שני קונילמל" שואלת הדמות הראשית שגולמה ע"י השחקן מייק בורנשטיין, "אומרים שאני אינני אני, אז מי אני בכלל?".
כשיצא הסרט אל האקרנים בשנות השבעים אף אחד לא חלם על מושגים כמו אינטרנט, דמויות וירטואליות ופייסבוק. חצי מאה כמעט עברה ונדמה שהשאלה ששאל קונילמל, שזהותו נלקחה על ידי מישהו אחר, כרלוונטית מתמיד.

יש לי אחיין בן שבע עשרה. כמו מרבית בני גילו, גם הוא פעיל מאוד בפייסבוק. מתחבר לחברים שהוא מכיר ואת רובם לא ראה מעולם (אך בכל זאת מגדיר אותם כחבריו), מעלה פוסטים, סרטונים ושירים, מקבל לייקים ותגובות ומגיב לאחרים.
מתברר שהאחיין שלי צבר לו בפייסבוק, אלפי חברים ואלפי עוקבים – כאלה שמקבלים מידע על כל לחיצת מקש שלו בעולם הפייסבוק. למעשה אחייני הצעיר הפך למין סלבריטי וירטואלי.

יום בהיר אחד קיבל אחייני מסר בחלון ההודעות שלו בפייסבוק. שולח ההודעה היה מנהל השיווק באינטרנט של  אחת מחברות השיווק הגדולות בארץ. הוא הציע לאחייני הצעה שלכאורה אי אפשר לסרב לה. לרכוש את הדמות הווירטואלית שלו בפייסבוק, עם כל חבריה תמורת 7,500 ₪. אין ספק שעבור נער בגיל שבע עשרה מדובר בכסף רב.

העסקה הייתה אמורה להתבצע בדרך הבאה:
במהלך הראשון הוא נדרש לשלב מעת לעת פוסטים המתארים מוצרים של חברת השיווק. לאחר זמן מה הוא אמור היה להוסיף תחת שמו את שם רשת השיווק בסוגריים. בהמשך שם החברה יוצא מהסוגריים ואחרי תקופת זמן מוגדרת אמור שמו של אחייני להעלם לחלוטין. בכך הייתה מושלמת ההעברה. דמותו הווירטואלית הייתה נעלמת וחברת השיווק זוכה בכמה אלפי לקוחות פוטנציאלים החשופים באופן תדיר לשלל מוצריה.

לכאורה נשמע פשוט, הוא יכול היה לקחת את הסכום שהוצע לו ולבנות במקביל דמות חדשה בפייסבוק – ובכן כלל וכלל לא. אחייני הצעיר התלבט ימים אחדים. מצד אחד עמד על כפות המאזניים כסף רב ואילו מצד שני עמדה דמותו הווירטואלית, אותה טיפח במשך חודשים ארוכים ברשת החברתית. בסופו של דבר הוא החליט לוותר על העסקה וויתר על חלום המזומנים תמורת החלום הווירטואלי.

בשיחה איתו ניסיתי להבין מה הביא אותו, נער צעיר, להחלטה שלקח. מסתבר שעבורו הדמות בפייסבוק אינה רק דמות וירטואלית, היא למעשה שכפול אלקטרוני שלו. זוהי דמות שמכילה באופן דיגיטלי את החברים שלו, את האירועים שבהם השתתף, את המקומות בהם היה, את הזיכרונות ואפילו את נבכי נפשו.
התברר לי שעבורו הפייסבוק אינה רק רשת חברתית, היא הרבה יותר מזה. הוא מזדהה עם הדמות שבנה ברשת כדמותו האמיתית. מדבריו הבנתי שלמעשה דמותו ברשת היא הזהות השנייה שלו. הוא לא יכול לוותר על השם שלו ועל החברים שלו.

אדם יוצר את הזהות החברתית והציבורית שלו במהלך אינטראקציות חברתיות. "העצמי החברתי" עוסק בהצגה של מי שאני באמת או מי שהייתי רוצה שאחרים יחשבו שאני. הסוציולוג גופמן טוען כי ההחלטות של אנשים לגבי 'העצמי החברתי' שלהם, שולטות בחלק גדול מההתנהגות הציבורית שלהם.

הרשת החברתית מספקת אף היא אינטראקציה חברתית. אם כך, האם הזהות הציבורית שלנו ברשת החברתית היא אותה זהות שאנו מנהלים בעולם האנלוגי?

אמבר קייס, Amber Case, בהרצאתה המרתקת ב-TED, "כולנו סייבורגים עכשיו", טוענת שכאשר אדם מופיע ברשת אנשים יכולים להגיב לזהות שלו גם כאשר הוא לא נמצא בה. כלומר, לכתוב על קיר הפייסבוק שלו. אם כך, אנחנו צריכים לתחזק גם את הזהות השנייה שלנו, זו שברשת. לדאוג להציג את הדמות שלנו בחיים הדיגיטליים כמו שאנו מציגים אותה בחיים האמיתיים. מתבגרים, בעיקר, צריכים לעבור התבגרות כפולה. זו שבחיים האמיתיים וזו שבחיים הדיגיטליים.

ההרצאה המלאה: 

כמעט לכולנו יש חיים מקבילים, כמעט כולנו מנהלים זהות גם ברשת חברתית כלשהי. זהות זו גלויה לכל מי שיחפש אותה ברשת.
אורי ברוכין, יועץ לאסטרטגיה שיווקית, טוען במאמרו, בניית האני בנשף מסיכות, כי בסייברספייס אנו מכתיבים את קצב האינטראקציה וסביר להניח שנגלה שבדמות שלנו ברשת הסרנו מעלינו את מרבית היסטוריה הפרטית שלנו ונשארנו רק עם קצת ממשא התכונות שאנו נושאים בעולם הלא מקוון.
בעולם המקוון יש לנו הזדמנות לפתוח דף חדש, במובן של "שכתוב האני". בסביבה המקוונת ניתנת לנו ההזדמנות לכתוב לעצמנו זהות מאפס, לבטא את עצמנו מבראשית, כי לראשונה אנו יכולים לנסות ולהחצין רק מה שאנחנו בוחרים להחצין, ואף יכולים ליצור לעצמנו אוסף זהויות. אנו יכולים להחליף גיל, מגדר, מוצא אתני, פרטי ביוגרפיה וכו'. אבל, אנחנו כה מורגלים במשא שלנו, ורואים בו חלק בלתי נפרד מהזהות שלנו, שתחושת השחרור מלווה בחרדה, הקשורה בהיעלמות הגוף ובמחיקת הישגים חברתיים קודמים.

יש לי מכר בפייסבוק שנפטר לפני מספר חודשים ממחלה קשה. לא מזמן נכנסתי לדף שלו, התמונות, המסרים שלו – הכול נמצא שם. הזהות שלו ממשיכה להתקיים בעולם הוירטואלי למרות שאינו נוכח יותר בעולם האנלוגי.

בספרו "הפיזיקה של העתיד" הוצאת אריה ניר 2012, כותב הפיזיקאי, פרופ' מיצ'ו קאקו כי בעתיד אנשים יזכו לחיי נצח. כבר היום ישנם חלקי חילוף מכניים לגוף. בשלב הבא יתועדו הרגשות, הזכרונות והמחשבות האנושיות ויושתלו בגוף הביוני. 

האם הרשת והאפשרות ליצירת זהויות שונות בה היא שלב ראשוני בתכנית העתידנית הזו? 

היתכן כי זו הסיבה שבגללה האחיין שלי סרב לוותר על הזהות שלו בפייסבוק? האם קשה להבין אותו שלא הסכים לוותר על דמותו הווירטואלית תמורת 7,500 ₪?.

מקורות:

http://www.itu.org.il/?CategoryID=579&ArticleID=2168&Page=2

http://www.ted.com/talks/lang/he/amber_case_we_are_all_cyborgs_now.html

image: By Victor Habbick, published on 17 February 2012

GAME OVER

היקיקומורי (hikikomori) הינה תופעה פסיכו-חברתית יפנית המאפיינת בעיקר בנים אשר מסתגרים בחדרם עם תריסים מוגפים ומתבודדים חודשים רבים ואף שנים מול מסכי המחשב למיניהם.

ד"ר דוד גרין (מומחה בפסיכולוגיה קלינית, מנהל מכון גרין), טוען במאמרו תחום המושב הוירטואלי של המאה שהעולם הווירטואלי הפסיק מזמן לשרת מטרות בידוריות בלבד, והיה למרחב ההתרחשויות "המציאותיות" למיליוני ילדים ובני נוער בעולם. אלה מצדם פיתחו בוחן מציאות לקוי של העולם המוחשי הסובב אותם.
לצד העולם הממשי והפרקטי נוצר עולם כמעט-מציאותי "וירטואלי".פירושו, משהו שנראה אמיתי אך אין לו בסיס פיזי. משחקי  MMORPG (משחקי רשת רבי משתתפים) כדוגמת  Ever Quest , Lineage, וקהילות וירטואליות כמו  There.com , בהם השחקן בורא את המציאות עבור דמותו במשחק, מהווים כר לסינכרוניזציה בין שתי העולמות ולטשטוש בין עולם המציאות ועולם הדמיון.

ניתן למצוא משחקי רשת כבר בגיל הרך, כדוגמת ובקינז, אשר מנסים ליצור חיבור בין העולם הוירטואלי והעולם המוחשי. הילד מטפל באופן וירטואלי בדמות במחשב כשלמעשה בבית הוא מחזיק בבובה מוחשית זהה לדמות שבמשחק ובלעדיה לא יכול לשחק.

ההתנסות במשחק מעצבת את הדמות הוירטואלית ואת החלטות השחקן.  ונוצר קשר חזק בין השחקן לדמות האווטר שלו.

בפוסט זה אבקש לבחון, מה קורה כאשר השחקן נכנס לדמות ומתחיל להתקיים בעולם הוירטואלי שלה?
הפסיכולוג רן פרלמן ממכון עמית כתב על משחקי מחשב ועולמות וירטואלים שמכיוון שיש מקום רב לאינטראקציות חברתיות בין הדמויות, נוצר מצב שבו יש הזדמנות להגשים במשחק את מה שקשה לשחקן להגשים במציאות. למשל שחקן חסר ביטחון עצמי וביישן יכול למצוא הזדמנות לברוא את עצמו מחדש במשחק.
השחקן בעולמות הוירטואלים יכול לחוש חיות, התעלות, שמחה, גאווה, כעס, תוקפנות, וכו' ונעדרת החרדה הקיומית שנוכחת בשכיחות ובעוצמה רבה בעולם ה"מציאותי".  הדמויות תמיד מרשימות וחסרות מרכיב של בושה וחשש מדחייה למרות שניתן להיכשל מבחינה חברתית, השחקן תמיד יכול לברוא את עצמו מחדש או לעבור למקום אחר.

ד"ר גרין מציין שההעדפה ההדרגתית של העולם הווירטואלי אצל ילדים ונוער נובעת מכך שהוא מצוי בהישג יד, מתגמל באופן תמידי, חוסך תסכול, מתנהל ללא פיקוח מבוגרים סמכותיים, ובעיקר מאפשר למפעיל שליטה מרבית בו.

במשחק The Sims, אחד המשחקים הפופולרים ביותר,  השחקנים יכולים לשחק בתפקיד עצמם או להיות מישהו אחר לגמרי ולהגשים אי אילו פנטזיות מהעולם האמיתי.
אם כך, אני רוצה להעלות את השאלה, אם כוחם של המשחקים האלו כה רב, אפשר לנצל עולמות אלו ככלי טיפולי המונחה על ידי מבוגר אחראי? ושאלה נוספת שמעסיקה אותי היא מה הסכנה בנתינת כוח רב למשחקי המחשב?

כשחיפשתי חומר באינטרנט בהקשר למשחקי רשת מרובי משתתפים נתקלתי בטוקבק הבא:
"בזבזתי בזמנו 3 שנים מהחיים שלי על המשחק הזה. ממכר ברמות! יום בהיר אחד פשוט מחקתי את כל החומר מההרד דיסק והבטחתי לעצמי של-MMO אני יותר לא מתקרב. כבר 5 שנים נקי :)".

הטשטוש בין הגבולות הוירטואלים למציאות מלווה בסמפטום של התמכרות. פרלמן מציין שניתן לראות את מאפייני ההתמכרות כאובדן שליטה וסימפטומים של גמילה, הערכה עצמית נמוכה ותפקוד חברתי לקוי. לאחרונה נוספה ההתמכרות למחשב כהפרעה חדשה ל- DCM, התנ"ך של הפסיכיאטריה.

מה בעולמות וירטואליים גורם להתמכרות?
המשחקים בנויים כך שיש בתחילה מחזור חיזוקים קצר.  כלומר, השחקן "משתדרג" כל פרק זמן קצר. ככל שהוא נכנס יותר למשחק ומושקע יותר במשחק כך מתארך מחזור החיזוקים והוא צריך להשקיע יותר ויותר מאמץ בכדי להתקדם. למעשה זהו מודל של התניה אופרנטית - קשר מתגמל בין פעולה לתוצאה.

ניתן להסביר התמכרות לעולמות וירטואליים בהקשר של התיאוריה ההתפתחותית של וויניקוט.  וויניקוט מדבר על ההתפתחות המוקדמת כתהליך בו התינוק עובר בעזרת ההורות הטובה ממצב של אשליה לתפקוד לפי עקרון המציאות.

אפשר לראות התמכרות כביטוי לקושי לצאת ממצב האשליה, וכישלון של מרחב המעבר.  המתמכרים למשחקי מחשב מרובי משתתפים בוחרים בעולם הווירטואלי על פני העולם הממשי.  המשמעות היא פגיעה בתפקוד לפי עיקרון המציאות.

שחקנים אשר שוקעים לתוך העולם הווירטואלי, מתקשים לשאת את התסכולים שמביאה המציאות.  לכן הם מעדיפים להישאר במרחב האשלייתי שמציעים העולמות הוירטואליים. 

כאמא לילדים צעירים ומתבגר אחד, אני מציעה לכל הורה להיות מודע לעולם המתקיים באופן וירטואלי והן למציאות העולם המוחשי של ילדיהם. לשמש כמכוונים ומנחים עבור הדור הצעיר למען ישכילו לא להישאב לתוך העולם "האחר" בו יתכן אובדן זהות.

האם אתם מכורים למחשב? שאלות לבדיקה עצמית.

מתי המשחק הופך להתמכרות?    

מקורות:

http://www.video-game-addiction.org/signs-you-need-help.html

http://www.mahonamit.com/articles/2/
http://www.itu.org.il/?CategoryID=1035&ArticleID=7852
http://www.haaretz.co.il/news/world/1.1074959